ישראל ממחזרת 90% מהמים שלה. הבאה בתור — 20%| המים של ישראל

בשנות השבעים חילקו פה מים בקיצוב. היה אסור להשקות את הגינה. היום ישראל ממחזרת תשעים אחוז מהביוב שלה. פי ארבעה מכל מדינה אחרת בעולם. המדינה השנייה בעולם? ספרד. עשרים אחוז. זה לא פער. זו ליגה אחרת. ואיך הגענו לזה? מזה שלא הייתה ברירה. חצי מהמדינה מדבר. שני שליש מהגשם יורד בצפון, ורוב האנשים גרים במרכז ובדרום.

הכנרת ירדה שוב ושוב מתחת לקו האדום, ובכל פעם התחילו לדבר על אסון. אז במקום לחכות לגשם, החליטו פה לעשות שני דברים שאף אחד לא עשה בקנה מידה כזה. הראשון: לא לזרוק מים. אף פעם. כל מה שיורד בביוב נאסף, מטופל, ונשלח בחזרה לשדות. רוב החקלאות בישראל היום מושקית במים שכבר היו בשימוש פעם אחת.

עוד עשרה אחוזים חוזרים לנחלים ולכיבוי שרפות. ורק חמישה אחוזים בסך הכל נזרקים לים. והדבר השני היה טפטוף. מהנדס בשם שמחה בלאס שם לב שעץ אחד ליד צינור דולף גדל הרבה יותר משכניו. הרעיון פשוט: במקום להציף שדה, לתת לכל צמח בדיוק כמה שהוא צריך. טיפה טיפה. היום מטפטפים ככה בכל העולם. ואז הוסיפו את השלב השלישי.

להתפיל את הים. מול חוף שורק עומד אחד ממתקני ההתפלה הגדולים בעולם. אלף ליטר מי שתייה עולים שם בערך חמישים ושמונה סנט. זה בערך מה שאדם אחד בישראל צורך בשבוע. והתוצאה הפכה את המשוואה לגמרי. מדינה שחילקה מים בקיצוב מייצרת היום עודף. ומוכרת מים וידע למדינות שיש להן הרבה יותר גשם מאיתנו.

וגם מעבירה מים לשכנות שלנו, כי מים זה הדבר שקשה לריב עליו כשיש מספיק. והדבר שהכי כדאי לקחת מזה הוא לא טכנולוגי. המדינות שיש להן הכי הרבה מים הן לא אלה שממחזרות הכי הרבה. דווקא המחסור הוא זה שאילץ לחשוב אחרת. ואז זה הפך ליתרון. איפה עוד חוסר הפך אצלכם ליתרון? ספרו בתגובות.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.