הקצין שהוצא להורג בטעות| הסיפור המלא של מאיר טוביאנסקי
הסיפור בקצרה
הסיפור הזה הוא אחד הסיפורים הכי מזעזעים בתולדות מדינת ישראל. סיפור של עוול שלא תוקן עד היום. מאיר טוביאנסקי נולד באלף תשע מאות וארבע בליטא ועלה לארץ ישראל באלף תשע מאות עשרים וחמש. הוא היה מהנדס מוכשר, שירת כקצין בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ואחרי המלחמה הצטרף ל"הגנה" ולאחר מכן לצה"ל.
באלף תשע מאות ארבעים ושמונה, כשמדינת ישראל נולדה, טוביאנסקי עבד כמהנדס בחברת החשמל בירושלים ובמקביל שירת כקפטן בצה"ל. הוא פיקד על מחנה שנלר, בסיס צבאי חשוב בירושלים. באותם ימים ירושלים הייתה בלב הקרבות. תותחים ירדניים הפגיזו את העיר ללא הפסקה, ואז קרה משהו שהדליק נורות אדומות במודיעין הצבאי.
כמה ממפעלי הנשק הסודיים של ישראל בירושלים קיבלו פגיעות ישירות מתותחים ירדניים. מישהו, חשבו במודיעין, הדליף את המיקומים המדויקים לאויב. החשד נפל על מאיר טוביאנסקי. למה? כי הוא עבד בחברת החשמל, הכיר את מפות התשתיות של ירושלים והיה בקשר עם מנהל בריטי בשם מייקל בריינט. טוביאנסקי אפילו העביר לבריינט מסמך שכלל רשימת צרכני חשמל.
זה הספיק. בשלושים ביוני אלף תשע מאות ארבעים ושמונה שלושה קצינים ניגשו לטוביאנסקי ברחוב בתל אביב. הם הכניסו אותו לרכב ונסעו איתו לבניין נטוש בין שני כפרים ערביים שפונו ליד קיבוץ הראל. הבניין נקרא בית הקשתות. שם חיכו לו ארבעה קציני מודיעין שהכריזו על עצמם כבית דין צבאי. בראשם עמד ישר בארי, ראש המודיעין הצבאי.
לצידו ישבו בנימין ג'יבלי, אברהם קדרון ודוד קרון. ארבעה אנשים שהחליטו על חיים ומוות. לטוביאנסקי לא ניתן עורך דין, לא ניתנה לו זכות ערעור, לא ניתנה לו אפשרות להביא עדים. והפרט הכי מצמרר, כיתת היורים, שישה חיילים מחטיבת יפתח של הפלמ"ח כבר חיכתה מחוץ לבניין עוד לפני שהמשפט הסתיים. כל התהליך, מרגע החטיפה ועד לרגע המוות, ארך בדיוק שלוש שעות וארבעים וחמש דקות.
הם הרשיעו אותו בבגידה, וירו בו שש כדורים. את גופתו זרקו לבור שנחפר באדמה ליד מקום ההוצאה להורג. אשתו לנה לא קיבלה שום הודעה רשמית. אף אחד לא בא לספר לה. היא גילתה שבעלה מת מהעיתונים. שם כתבו שהוצא להורג בוגד. הבן שלהם, יעקב, היה בן אחת עשרה, אבל לנה לא שתקה. היא כתבה מכתב ישירות לראש הממשלה דוד בן גוריון.
המשורר נתן אלתרמן, אחד הקולות הכי חשובים בישראל של אז, פרסם שיר בשם אלמנת הבוגד בתורו השביעי. השיר זעזע את הציבור. בן גוריון הורה לרמטכ"ל יעקב דורי לפתוח בחקירה, והחקירה חשפה את מה שהיה צריך להתגלות מההתחלה. ההפצצות הירדניות על מפעלי הנשק קרו לפני שטוביאנסקי העביר מידע כלשהו. בנוסף, הפסקת אש כבר הייתה בתוקף.
המידע שהוא העביר לא יכול היה לשמש את הירדנים. מאיר טוביאנסקי היה חף מפשע לגמרי. באלף תשע מאות ארבעים ותשע טוביאנסקי זוכה רשמית. בן גוריון הכריז בפומבי שלא נמצאה כל כוונת זדון, ובלי כוונה אין בגידה. גופתו הועברה מהבור הארעי לבית הקברות הצבאי בהר הרצל ונקברה בטקס צבאי מלא. על המצבה שלו כתוב חלל צה"ל שנורה בטעות.
ומה קרה למי שהוציא אותו להורג? ישר בארי, ראש המודיעין, הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא הורשע בעריגה, לא ברצח, ונידון לעונש של יום מאסר אחד. יום אחד בלבד, מזריחה עד שקיעה, ובאותו ערב נשיא המדינה חיים ויצמן חנן אותו. שלושת הקצינים האחרים, ג'יבלי, קדרון וקרון, לא הועמדו לדין בכלל.
הנימוק - הם פעלו לפי פקודות. הבן יעקב, שהפך את שם משפחתו לבנטוב, אמר שנים אחרי כן, "זה לא סגירת מעגל. מעגל כזה לא נסגר ונשאר פתוח". הסיפור של מאיר טוביאנסקי הוא לא רק סיפור היסטורי, הוא תזכורת שגם מדינה שנלחמת על קיומה, גם ברגעי לחץ, חייבת לשמור על צדק. כי ברגע שמדינה מוציאה להורג בלי משפט הוגן, היא מאבדת את מה שהיא נלחמת להגן עליו.
אם אהבתם את הסיפור, הירשמו לערוץ ולחצו על הפעמון. ואם תרצו לתמוך בנו ושנמשיך ליצור סיפורים כאלה, הקישור בתיאור.
הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.
