החרימו אותו בגיל 23. והחרם לא בוטל עד היום| ברוך שפינוזה

בגיל עשרים ושלוש הוציאו אותו מהקהילה. וזה היה החרם הקשה ביותר שאותה קהילה הוציאה אי פעם. קוראים לו ברוך שפינוזה. הוא נולד באמסטרדם בשנת אלף שש מאות שלושים ושתיים. למשפחת אנוסים שברחה מפורטוגל, לקהילה שרק התחילה לנשום. הוא היה תלמיד מבריק. בנו של סוחר מכובד. כולם ציפו ממנו לגדולות.

ואז הוא התחיל לשאול שאלות. האם התורה נכתבה בידי משה. האם יש נשמה שנשארת אחרי המוות. והאם אלוהים הוא ישות נפרדת מהעולם, או שהוא העולם עצמו. ובאמסטרדם של אז זה לא היה ויכוח פילוסופי. זו הייתה סכנה. הקהילה הזו הייתה פליטה. היא חיה על חסדי הולנדים הנוצרים. ודעות כמו שלו יכלו לסכן את כל הקהילה.

נתנו לו שלושים יום לחזור בו. והוא סירב. ובכ"ז ביולי אלף שש מאות חמישים ושש הקריאו את החרם בבית הכנסת. ארור הוא ביום וארור הוא בלילה. שלא ידבר איתו איש, ולא יקרא כתביו. הוא היה בן עשרים ושלוש, והוא נשאר לבד. הוא עבר לכפר, ליטש עדשות למיקרוסקופים ולטלסקופים, וכתב. הציעו לו משרה באוניברסיטה בהיידלברג.

הוא סירב, כדי לא להתחייב לאף אחד. הוא מת בגיל ארבעים וארבע. אבק הזכוכית כנראה הרס לו את הריאות. הוא מעולם לא ביקש שיבטלו את החרם. והחרם לא בוטל עד היום. ובאותה שפה שגירשה אותו, הדמות שלו מופיעה היום על בולים. הוא לא עזב את היהדות. הוא סירב להתכחש למה שחשב. אז מה נכון — הקהילה הגנה על עצמה, או איבדה את הגדול שבבניה?

כתבו בתגובות.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.