הוא שמר על גבעות ריקות — עד שגילה מה קבור מתחתיהן| אלכסנדר זייד

שלושים שנה הוא שמר על גבעות ריקות בעמק יזרעאל. ואז גילה שכל הזמן הזה הוא עמד על גג של עיר שלמה. קוראים לו אלכסנדר זייד. והוא לא נולד כאן בכלל. הוא נולד בסיביר, בשנת אלף שמונה מאות שמונים ושש. אבא שלו הוגלה לשם מווילנה בגלל פעילות מהפכנית. ואמא שלו הגיעה מהסובוטניקים, רוסים שהתגיירו.

בשנת אלף תשע מאות וארבע, בגיל שמונה עשרה, הוא עלה לארץ לבד. הוא עבד ביקב בראשון לציון, בבניין בבן שמן, וסיתת אבנים בירושלים. ואז הוא ראה את הבעיה. ליישובים היהודים לא היה מי שישמור עליהם. הם שילמו לשומרים מבחוץ. שלפעמים היו גם אלה שגנבו. בשנת אלף תשע מאות ושבע הוא הקים עם חברים ארגון סודי.

בר גיורא. ושנתיים אחר כך זה הפך להשומר. לא צבא. קבוצה קטנה של אנשים על סוסים, שלוקחים אחריות על השמירה. בשנת אלף תשע מאות עשרים ושש הוא עבר לשייח' אבריק. שומר על אדמות הקרן הקיימת. גבעות ריקות, שדות, וכמה מערות. עשר שנים הוא רכב שם כל יום. ואז, בשנת אלף תשע מאות שלושים ושש, הוא שם לב לפרצה בקיר של מערה.

הוא נכנס פנימה. ומצא מערה נוספת, מלאה כתובות. זו הייתה בית שערים. עיר הקברים הגדולה של יהדות ארץ ישראל, מהמאה השנייה והשלישית. שם ישב הסנהדרין. שם חי וקבור רבי יהודה הנשיא, מי שערך את המשנה. יהודים מכל העולם ביקשו שיביאו אותם לשם לקבורה. מסוריה, מתימן, מבבל. והמקום הזה היה אבוד אלף שבע מאות שנה.

אלכסנדר זייד שמר על אדמה ריקה. והתברר שהיא לא הייתה ריקה בכלל. בעשירי ביולי, אלף תשע מאות שלושים ושמונה, הוא יצא לפגוש חברים מקיבוץ אלונים. בדרך חיכתה לו מארב. הוא נהרג במקום. שלוש שנים אחר כך הקימו לו פסל על הגבעה. הוא יושב על הסוסה שלו ומסתכל על העמק. הוא שם עד היום. מה אתם חושבים, כמה עוד דברים כאלה קבורים מתחתינו?

כתבו בתגובות.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.