שנים עשר שופטים. אחת מהם אישה — ואיש לא פקפק בה| דבורה הנביאה

בספר שופטים יש שנים עשר שופטים. אחת מהם אישה. והיא היחידה שאיש לא פקפק בסמכותה. קוראים לה דבורה. היא ישבה תחת עץ תמר, בין הרמה לבית אל. ובני ישראל היו עולים אליה למשפט. היא לא הלכה אליהם. הם באו אליה. וזו הייתה תקופה קשה. יבין מלך כנען לחץ על ישראל עשרים שנה. ולשר הצבא שלו, סיסרא, היו תשע מאות רכב ברזל.

דבורה קראה לברק בן אבינועם ואמרה לו לצאת לקרב. והתשובה שלו היא אחד הרגעים המפתיעים בתנ"ך. אם תלכי עמי, והלכתי. ואם לא תלכי עמי, לא אלך. מפקד הצבא אומר לה: בלעדייך אני לא זז. והיא ענתה לו שתלך. אבל שהכבוד לא יהיה שלו. כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא. הם ירדו להר תבור. ואז ירד גשם. ותשע מאות רכבי הברזל שקעו בבוץ של נחל קישון.

סיסרא ירד מהמרכבה וברח ברגל. והגיע לאוהל של אישה בשם יעל. היא נתנה לו חלב, כיסתה אותו, והוא נרדם. ושם, באוהל הזה, זה נגמר. ואז דבורה שרה. השירה הזו היא אחד הקטעים העתיקים ביותר בתנ"ך כולו. לפי החוקרים היא נכתבה במאה השתים עשרה לפני הספירה. כלומר היא עתיקה יותר מרוב מה שאנחנו קוראים.

ומה שמדהים בה זה לא שהיא הובילה צבא. זה שאף אחד בסיפור לא מתפלא על זה. מה אתם חושבים — למה דווקא הסיפור הזה כמעט לא מסופר? כתבו בתגובות.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.