הם הרגו שנים עשר קצינים בשקט, אחד אחד| מרד סוביבור

בארבע אחר הצהריים, בארבעה עשר באוקטובר אלף תשע מאות ארבעים ושלוש, קצין אס אס נכנס לסדנת חייטים במחנה השמדה. הוא בא למדוד מעיל חדש שתפרו בשבילו. הוא לא יצא משם. המקום נקרא סוביבור. רוב האנשים שהגיעו אליו מתו באותו יום. כרבע מיליון יהודים נרצחו שם. לא הייתה שם מחתרת, לא היה נשק, ולא הייתה סיבה לקוות.

ואז, בעשרים ושלושה בספטמבר ארבעים ושלוש, הגיעה תחבורה מברית המועצות. ובתוכה שמונים שבויי מלחמה יהודים מהצבא האדום. אחד מהם היה סגן בשם אלכסנדר פצ'רסקי. הוא היה שם שלושה שבועות. ובשלושה שבועות הוא תכנן מרד. התוכנית הייתה פשוטה, ובלתי אפשרית. הקצינים הגרמנים אהבו שהאסירים תופרים להם מגפיים ומעילים.

אז הזמינו אותם, אחד אחד, למדידה. בארבע אחר הצהריים זה התחיל. כל קצין שנכנס לסדנה נהרג שם, בשקט, ולא יצא. שנים עשר אנשי אס אס נהרגו ככה, בתוך שעה, בלי שאף אחד מבחוץ שמע. ואז, בחמש, האסירים פרצו החוצה. כשש מאות איש רצו אל הגדר. שלוש מאות שישים וחמישה הצליחו לצאת מהמחנה. מאתיים הגיעו ליער.

ארבעים ושבעה שרדו את המלחמה. והגרמנים עשו אחר כך משהו שמסגיר הכול. הם מחקו את סוביבור מעל פני האדמה. הרסו את המחנה עד היסוד, השטיחו את הקרקע, הקימו שם חווה, ושתלו מעל יער אורנים. מחנה השמדה אפשר להסתיר. מרידה שהצליחה אי אפשר. תייגו מישהו שלא ידע שזה קרה.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.