קרב עמק הבכא| הסיפור המלא| 7 טנקים מול 500 - מלחמת יום כיפור

הסיפור הזה הוא אחד הקרבות הכי דרמטיים בהיסטוריה הצבאית, לא רק של ישראל, של העולם. יום כיפור, שישה באוקטובר אלף תשע מאות שבעים ושלוש, יום השבת הגדול של היהודים. הרחובות ריקים, הכבישים שוממים, בני אדם צמים ומתפללים. ואז, בשעה שתיים בצהריים, העולם השתנה. 1,400 טנקים סוריים פרצו לרמת הגולן.

אלף תותחים פתחו באש. מטוסי מיג סוריים שרתו את השמיים. התקפת פתע מוחצת בזמן שכל ישראל הייתה בתפילה. מולם עמדו 170 טנקים ישראלים, 170 מול 1,400 מאות, יחס של אחד לשמונה. בצפון הגולן חטיבה שבע בפיקוד אלוף משנה יאנוש בן גל קיבלה את המשימה הבלתי אפשרית להגן על עמק צר וארוך בין שתי גבעות, עמק שעוד מעט יקבל את השם שיקרע לבבות, עמק הבכא.

שם, בתוך אחד הטנקים, ישב סא"ל אביגדור קהלני, מפקד גדוד שבעים ושבע. הסיפור של קהלני לבד שווה סרטון. 6 שנים קודם, במלחמת ששת הימים, הטנק שלו ספג פגיעה ישירה. הוא נשרף חי. 60 אחוז מגופו כוויות קשות. כל שאר אנשי הצוות נהרגו. הוא היחיד ששרד. שבע עשרה ניתוחים, חודשים של אשפוז. רופאים אמרו שלא ילך שוב, אבל קהלני סירב לוותר.

הוא חזר לשירות, חזר לטנק, חזר לקרב. ובלילה הראשון של מלחמת יום כיפור הוא עמד מול הגיהינום בפעם השנייה. הסורים התקדמו בחושך. לישראל לא היה ציוד לחימת לילה. הטנקים הסוריים התקרבו לעשרים ושבעה מטר. 27 מטר. זה מרחק שאתה יכול לזרוק אבן. קרב טנקים ממרחק שלא היה כמותו בהיסטוריה. 40 טנקים-טנקים ישראלים נלחמו מול 500 טנקים סוריים.

קומנדו סורי עם רקטות חדר בין הטנקים הישראלים בחושך. היה כאוס. אש, עשן, פיצוצים מכל כיוון. בשעה אחת בלילה הסורים נסוגו לפנות את הפצועים ולהתארגן מחדש. בן גל ניצל את ההפסקה, הזמין אש ארטילרית על הכוחות הנסוגים, תידלק ותחמש את הטנקים שנותרו. כשעלה השחר המראה היה מצמרר. 130 טנקים סוריים בערו לאורך העמק.

עשנות שחורות עלו לשמיים. שלדי ברזל מפוצצים פזורים בכל מקום, חלקם מאחורי הקווים הישראלים. מאז קוראים לעמק הזה עמק הבכא. ביום השני הסורים הביאו כוחות טריים. חטיבה שבעים ושמונה, חטיבה מאה 27 ואחת וגדוד טנקי טי 62 מהמשמר הרפובליקני של רפאת אסד, אחיו של הנשיא. 90 טנקים סוריים הושמדו ביום הזה בלבד.

ביום השלישי הגנרל הסורי עומר אברש, הקצין הכי מוכשר שלהם, זיהה את נקודת התורפה. הוא תכנן מתקפה שהייתה יכולה לשבור את ההגנה, אבל ברגע שהוא היה אמור לתת את הפקודה, הטנק שלו ספג פגיעה. הגנרל אברש נהרג. מותו שינה את מהלך הקרב. ביום הרביעי הגיע הרגע הקריטי. הסורים שיגרו את המתקפה הכי כבדה.

רקטות קטיושה, ארטילריה, מטוסי מיג. 38 טנקי טי 62 התקדמו לפריצה אחרונה, וחטיבה שבע נשארו 7 טנקים. 7 טנקים על כל הקו הצפוני. 7 טנקים בין הסורים לבין הגליל. קילני שידר ברדיו, "תסתכלו על הסורים, תראו איזה לוחמים טובים הם. מה קרה לנו? אנחנו ישראלים, אנחנו יהודים. אנחנו יותר טובים מהם. האם אני רואה פחדנים כאן?

מי שרוצה שיצטרף אליי". ויצא לבד. טנק אחד נגד כולם, ואז הצטרף עוד טנק ועוד אחד ועוד אחד. ברגע אחד הטנק של קילני עלה על גבעה ומצא מולו שלושה טנקים סוריים וחיסל את הראשון, את השני מעשרים מטר, ואז התותח נתקע. הטנק השלישי כיוון עליו, ואז ברגע האחרון טנק ישראלי אחר ירה בסורי והציל את קילני.

ואז קרה הנס. 15 טנקים מילואים הגיעו לקו. 15 בלבד, אבל הסורים, אחרי ארבעה ימים של הפסדים מוחצים, ראו את הטנקים החדשים וחשבו שזה חיזוק גדול. שיירות האספקה הסוריות הסתובבו. המטה הכללי הסורי פיקד על נסיגה. האמת, אלה היו הטנקים האחרונים שנשארו לישראל. לא היה כוח מאחוריהם. הכל עמד על הבלוף הזה.

רפאל איתן שידר לחטיבה שבע, "הצלתם את עם ישראל". בעמק נותרו מעל 260 טנקים סוריים הרוסים. 500 כלי רכב משוריינים נהרסו, וחטיבה שבע עם 27 טנקים ששרדו קיבלה פקודה לתקוף. 27 טנקים נגד 160 סורים. הם הגיעו עד לטווח ארטילרי מדמשק. אביגדור קילני קיבל את עיטור הגבורה ואת אות המופת. אחד משני אנשים בלבד בהיסטוריה של ישראל שקיבלו את שניהם.

הסיפור של עמק הבכא הוא לא רק על טנקים.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.