הקיבוץ שהיא אהבה שלח אותה משם| רחל המשוררת

היא כתבה שירים שכל ישראלי מכיר בעל פה. והקיבוץ שהיא אהבה שלח אותה משם. קראו לה רחל בלובשטיין, והיא נולדה ברוסיה בשנת אלף שמונה מאות ותשעים. בגיל תשע עשרה היא עלתה לארץ עם אחותה. היא הגיעה לכנרת, ולמדה בחוות העלמות על שפת האגם. והיא התאהבה במקום הזה כמו שמתאהבים באדם. בשנת אלף תשע מאות ושלוש עשרה היא נסעה לצרפת ללמוד אגרונומיה.

ואז פרצה מלחמת העולם, והיא לא יכלה לחזור. היא נתקעה ברוסיה, ולימדה שם ילדים פליטים, בעוני ובקור. שם, ככל הנראה, היא חלתה בשחפת. בשנת אלף תשע מאות ותשע עשרה היא חזרה ארצה באונייה רוסלאן. ומיד כשהגיעה, אבחנו אצלה את המחלה. וזה שינה הכול. היא לא יכלה יותר לעבוד עם הילדים, כי חששו שתדביק אותם.

והיא הורחקה מדגניה. היא עברה לירושלים, ואחר כך לתל אביב. והתפרנסה משיעורים פרטיים בעברית ובצרפתית. את רוב השירים שלה היא כתבה בשש השנים האחרונות של חייה, על פתקים קטנים לחברים. היא לא התחתנה, ולא היו לה ילדים. וכמה מהשירים הכי יפים שלה הם בדיוק על זה. היא מתה בשישה עשר באפריל אלף תשע מאות שלושים ואחת, בגיל ארבעים.

באחד השירים היא ביקשה איפה לקבור אותה. והיא קבורה בדיוק שם. בבית הקברות של כנרת, מעל האגם. הרחיקו אותה מהמקום שהיא אהבה כשהיא הייתה בחיים. היא חזרה אליו לתמיד. תייגו מישהו שמכיר את השירים ולא ידע את הסיפור.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.