24,000 תלמידים מתו משנאת חינם. ואנחנו עדיין לא למדנו

לפני אלפיים שנה עשרים וארבעה אלף תלמידים מתו, כולם מסיבה אחת שנאת חינם. אלפיים שנה עברו ואנחנו עדיין לא למדנו. רבי עקיבא היה החכם הגדול ביותר של דורו. היו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים, אנשים שלמדו תורה שידעו את ההבדל בין טוב לרע, ובתוך כמה שבועות בין פסח לשבועות כולם מתו. הגמרא אומרת סיבה אחת לא נהגו כבוד זה בזה.

לא מלחמה, לא מגפה, לא רעב, שנאה, שנאת חינם בין אנשים שהיו צריכים להיות אחים. ואנחנו? מה אנחנו עושים עם הלקח הזה? לפני כמה ימים ימנו בנימין זלקה, בן עשרים ואחת, עבד בפיצה הט בפתח תקווה, מדריך בבני עקיבא, בן למשפחת עולים מאתיופיה. בחור שעבד מגיל שש עשרה כדי לעזור למשפחה. כל מה שהוא עשה זה לבקש מנערים להפסיק לרסס ספריי שלג בתוך המסעדה.

על זה הוא שילם בחייו, ובאותו שבוע דסטאו צ'וקול בן תשע עשרה מבאר שבע. צעירים שהוא הכיר קראו לו לרדת לרחוב ודקרו אותו למוות. שני בחורים צעירים, שני חיים שנגדעו. בגלל מה? בגלל כלום. בגלל שנאה שאין לה סיבה. בגלל שנאת חינם. רבי עקיבא איבד עשרים וארבעה אלף תלמידים. ומה הוא עשה? הוא לא ויתר.

הוא קם, הלך לדרום ולימד חמישה תלמידים חדשים. חמישה, ומהם יצאה כל התורה שיש לנו היום. המסר של רבי עקיבא לא היה תשכחו. המסר היה תתחילו מחדש, כי גם אחרי החורבן הכי גדול אפשר לבנות, אבל רק אם נפסיק לשנוא. עשרים וארבעה אלף מתו לפני אלפיים שנה. ימנו ודסטאו מתו השבוע. אנחנו מתאבלים על אותו דבר בדיוק אותו דבר.

אז מה אנחנו עושים עם זה? נהגו כבוד זה בזה. זה הכל. לא צריך יותר מזה. פשוט כבוד לזכרו של ימנו בנימין זלקה, לזכרו של דסטאו צ'וקול ולזכר עשרים וארבעה אלף תלמידים שמתו כי אנשים שכחו מה זה כבוד. אם הסיפור הזה נגע בכם, שתפו אותו. תמכו בערוץ דרך הקישור שבביו.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.