השפה שאתם מדברים הייתה מתה אלפיים שנה| תחיית העברית

אתם מדברים עכשיו בשפה שהייתה מתה אלפיים שנה. וזו הפעם היחידה בהיסטוריה של האנושות שזה הצליח. לא הפעם הראשונה שניסו. הפעם היחידה שהצליחו. ועברית לא באמת נעלמה. זה הרבה יותר מעניין מזה. היא המשיכה אלפיים שנה בתפילה, בלימוד ובמכתבים בין קהילות. סוחר מפולין וסוחר מתימן שלא הבינו מילה אחד של השני — כתבו זה לזה בעברית.

אבל אף אחד לא גדל עליה. אף ילד בעולם לא קרא לאמא שלו בעברית. בלשנים קוראים לזה שפה מתה. חיה על הנייר, לא בפה. ואז, בשנת אלף שמונה מאות שמונים ושתיים, נולד בירושלים ילד אחד. קראו לו איתמר בן אב"י. והוריו החליטו לדבר איתו רק עברית. זה נשמע יפה. בפועל זה היה אכזרי. לא היו לו ילדים לשחק איתם, כי אף ילד אחר לא דיבר את השפה שלו.

הוא לא דיבר עד גיל ארבע, והשכנים אמרו שההורים הרסו אותו. ואז הוא פתח את הפה. והדיבור היה עברית. אבל הייתה בעיה הרבה יותר גדולה מילד אחד. לשפה פשוט לא היו מילים. איך אומרים חשמל? גלידה? עיתון? מכונית? אז המציאו אותן. אלפי מילים, אחת אחת. חשמל נלקחה מתוך חזון יחזקאל. שם זו הייתה זוהר מסתורי, לא זרם.

גלידה הומצאה מהמילה גליד, קרח, על ידי ביאליק. עגבנייה, רכבת, מברשת, ריבה, אופניים. אף אחת מהן לא קיימת בתנ"ך. ומי שבאמת הפיץ את זה לא היו הבלשנים — אלא הילדים בחצר. בבתי הספר לימדו בעברית, והילדים לימדו את ההורים בבית. והיום? תשעה מיליון בני אדם מדברים עברית. מתוכם כחמישה מיליון שזו שפת האם שלהם.

אין עוד מקרה אחד כזה. ניסו עם אירית, עם וולשית, עם עוד עשרות. הן שרדו או התאוששו. אבל אף אחת לא חזרה להיות שפת אם של מיליונים. ותחשבו על זה רגע. השפה שבה אתם מקללים בפקק, מזמינים קפה ורבים עם הילדים — היא נס בלשני. איזו מילה בעברית אתם הכי אוהבים? כתבו בתגובות.

הטקסט הוא הקריינות של הסרטון.